"Fashion is only the attempt to realize art in living forms and social intercourse"
תערוכת "נאיביות באופנה", המוצגת עד ה- 18.11 בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית בתל אביב, היא שיתוף פעולה ראשון מסוגו בישראל בין גלריה לאמנות לבין מספר מעצבים מתחום האופנה.
מעצב האופנה ירון מינקובסקי ביחד עם מעין ישראלי, המנהלת האמנותית של הגלריה, הגו את הרעיון לערוך תערוכה משותפת שתעסוק בהשפעות ההדדיות ויחסי הגומלין בין האמנות הנאיבית לעולם האופנה. מינקובסקי פנה למעצבי אופנה מובילים בתחום ואילו הגלריה הוציאה קול קורא לאמנים נאיביים מכל העולם, בבקשה שימחישו בציור מהי אופנה בעיניהם ומהו התפקיד שהיא תופסת בחייהם.
התוצרים של שיתוף פעולה זה מציגים למעשה פירושים שונים ומגוונים של נקודות ההשראה וההשפעה של האמנות הנאיבית על המעצבים שמשתתפים בתערוכה. מיצירת טקסטיל ידנית דקדקנית ועשירה של ירון מינקובסקי, אשר מושפעת מהצבעוניות העזה של אמני דרום ומרכז אמריקה בה השתמש על מנת ליצור את מערכות הלבוש שלו, ועד לבחירה של גל אולמן באמנית הישראלית זואי סבר, המציירת לרוב סצנות אורבניות תל אביביות, כמקור השראה סגנוני ועיצובי. ניתן לראות גם את פירות העבודות של המעצבת מיכל נגרין והילה מעוז והתכשיטנית דורי צ'נגרי, ששתיהן מציינות את השמחה, הצבעוניות והאופטימיות כמאפיינים הנאיביים שהיוו את נקודת המוצא של היצירות שלהן, וכמה התוצאות שונות אצל כל אחת. הפירוש האישי של האמנות הנאיבית הביאה לתוצאות שונות אצל כל אחד מהיוצרים, אשר שילבו בין כתב היד הייחודי להם לבין הז'אנר הנאיבי העשיר והמגוון כל כך.
זהו שיתוף הפעולה הראשון לגלריה ולמעצבים, אך זהו בפירוש לא המקרה הראשון בו אופנה מושפעת מעולם האמנות. לאורך המאה העשרים, נוצרו מספר קולקציות חשובות של מעצבי עלית בהשראת אמנים קאנוניים: איב סן לוראן יצר ב1965- קולקציה בהשראת האמן המודרניסט פיט מונדריאן, ג'יאני ורסצ'ה יצר קולקציה בהשראת אמן הפופ-ארט אנדי וורהול ב1991- וכריסטיאן דיור יצר קולקציה בהשראת האיפרסיוניסט קלוד מונה ב.1949- ואלה רק מספר דוגמאות על יחסי הגומלין בין עולם האמנות לאופנה.
התערוכה מציגה ציורים נאיביים מכל העולם, המתכתבים עם יצירות של מעצבי האופנה ירון מינקובסקי, מיכל נגרין והילה מעוז, גל אולמן, טטאינה פוגרבניאק, מעצב הכובעים מאור צבר, מעצב הנעליים קובי לוי והתכשיטנית דורי צ'נגרי.
ביום חמישי ה- 25.10.22 בשעה 17:30 נקיים סיור בתערוכה שילווה בשיח גלריה, בהובלתה של מעיין ישראל המנהלת האמנותית של הגלריה. במסגרת זו נתעכב על אופנה כדרך הבעה ויזואלית שלא מחייבת מילים: מעמד חברתי, מצב כלכלי, הלך רוח שמרני מול מחשבה חופשית ונונקונפורמיסטית ועוד. האופנה משמשת כשפה מוסכמת, ובדומה לשפות הלשוניות בהן אנו משתמשים, משתנה בין מדינה למדינה, בין דתות ותרבויות שונות, אך בכולן היא משמשת כקוד בלתי כתוב המובן ומוכר באותה חברה מסוימת.
אופנה יכולה להיות פורצת דרך וחדשנית בעיצוב כמו גם בשימוש בחומרים וטכניקות מתקדמות, ויכולה גם לשמר מסורות נושנות ואומניות הולכות ונעלמות. האופנה נוכחת יומיום בחיינו ובכל מקום.
האמנות הנאיבית נוצרת בתחביר א-היסטורי שאינו קשור לרצף ההתפתחות של תולדות האמנות. זהו ז'אנר שצמח במקביל במקומות שונים ברחבי העולם. אמנות זו נוצרת לרוב ע"י אנשים היוצרים מחוץ לעולם האמנות הממסדי, ורובם לא למדו בבתי ספר לאמנות ואינם מודעים לכללים אקדמיים. מאפיין ראשון שיופיע ברוב הציורים הוא שפרטים שבעיניי האמן הם מרכזיים, יצוירו בהגדלה או בתשומת לב מוגזמת לעומת פרטים אחרים שיוזנחו.
מאפיין נוסף הוא מדד פרופורציות אישי: האמנים הנאיביים מציירים יותר מתוך ידיעה פנימית ופחות מתוך התבוננות. כיוון שרובם אוטו-דידקטיים והם יוצרים ממקור שהוא בעיקרו אינטואיטיבי, הקומפוזיציות אינן אקדמיות – לפעמים הסצנה מצוירת מנקודות מבט שונות בו-זמנית, ולעתים הציורים נטולים מרכז מובהק. ישנה התעלמות מוחלטת מ"תורת הצבע". האמנים הנאיביים משתמשים בצבעים עזים שאינם בהכרח "מתאימים" זה לזה, ושימוש בפרספקטיבה מדעית כמעט ואינו קיים. קנה המידה שלפיו הם יוצרים הוא אישי לחלוטין.
אחד מהמאפיינים המגדירים ביותר את האמנות הנאיבית, הוא שהיא נוטה לייצג את הטוב. בעזרת הסתכלות תמימה על העולם, ישירות, כנות ושימוש בסצנות מובנות וסיפוריות, האמן רוצה לשתף אותנו בסיפורו ולדבר לליבנו. ההסתכלות הנאיבית והחיובית על החיים הינה ביטוי לכוח נפשי ויצירתי עז, ומתבטאת בצורה שובת לב בציוריהם של אמני הז'אנר.
הצייר הנאיבי לרוב מצייר את סביבתו הקרובה ואת המנהגים הנפוצים בה, דבר שלעתים רבות יינתן לו ביטוי בצורת הלבוש של הדמויות המצוירות, וניתן יהיה להסיק מכך כמובן מהיכן הצייר ולאיזו תקופה הוא משייך את ציורו.
